במסורת היהודית קיים מקום וכבוד רב לגישת הפשרנות והגישור בין בעלי דין.
דוגמאות לכך ניתן למצוא במקורות הנוגעים למשפט, לשלום בית ובמעלותיו של אהרון הכהן, ולהלן כמה דוגמאות:

פרשת משפטים אשר שוטחת את עיקרי הדין העברי, מתחילה בפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
הפרשן בעל הטורים מפרש פסוק זה כראשי תיבות:
חייב אדם לחקור הדין
הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט
אם שניהם רוצין
תשמע שניהם יחד מדברים
לא פני נדיב יהדר התנכר מהם"

בעל הטורים בפרשנותו זו נותן ביטוי למלה "המשפטים" בכך שלפני כל משפט, הדיין צריך לנסות ולפשר בין הצדדים ולהביאם להדברות על מנת שלא לשפוט ביניהם. רק במידה ולא ניתן לגשר בין הצדדים יבוא הדיין לדון ביניהם ולפסוק דין.

את הגישה הנ"ל ניתן למצוא לאורך כל הדורות כגון בהבדל המובא בין משה רבינו לאהרון הכהן : "משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו".

כן מובא במסכת סנהדרין: "רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע (רש"י מפרש לבצוע היינו לפשר) שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח, טז), והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר "ויהי דוד עושה משפט וצדקה" (שמואל ב' ח, טו), והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע."
על אותו פסוק אמר רבן שמעון בן גמליאל בפרקי אבות: "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". גם במשנה זו רואים את אותה סתירה המובאת בגמרא, הרי בדין יש מחלוקת ואין שלום ובמקום שישנו שלום אין דין ולכן בא הגישור והפישור בין הצדדים אשר מביא שלום ביניהם כעמוד תווך בצמידות לדין ולאמת.

עוד מוצאים אנו את אותה גישה בעיני הרמב"ם בהלכות סנהדרין לגבי גישור בין בעלי מחלוקת:

"מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה; אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה.  וכל בית דין שעושה פשרה תמיד--הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום, שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז):  איזה הוא משפט שיש עימו שלום, הוי אומר זה ביצוע.
וכן בדויד הוא אומר "ויהי דויד, עושה משפט וצדקה" (שמואל ב ח,טו):  איזה הוא משפט שיש עימו צדקה--הוי אומר זה ביצוע, והיא הפשרה."

אנו רואים מכאן כי אף הלכה למעשה הנחה הרמב"ם את הדיינים לדבוק בכך כי "משפט" אשר מובא בפסוקים מוצמד למילים "שלום/צדקה", מראה את חובתו של הדיין לנסות ולהביא את הצדדים לידי פשרה ורק במידה ואינו יכול להביאם לפשרה, ידון ביניהם. הרמבם מוסיף ואומר כי לאחר שלא צלח הגישור בין הצדדים וחייב הדיין לדון, או אז: " ייקוב הדין את ההר".

בימינו, כאשר בית הדין ובתי המשפט עמוסים לעייפה ואינם יכולים להיכנס להליך של גישור בין בעלי הדין, נוהגים הם להפנות הצדדים למגשר חיצוני ומברכים הם באם הגישור בין הצדדים מצליח לפתור את המחלוקת בדרכי נועם ושלום.

 

- גישור -
גישור ופישור בעין היהדות

לפגישת הכרות חינם
התקשרו עכשיו
08-9966001
 
השתקפות - המרכז לגישור  •   רח' הבנאים 9, ת.ד. 15261 אשדוד  •  טלפון: 08-9966001  •  מייל: office@hmgr.co.il